דף הבית · בלוג · סגנון התקשורת האמריקאי בעסקים: איך להיות מובנים בארה"ב
סגנון התקשורת האמריקאי בעסקים: איך להיות מובנים בארה"ב
התקשורת העסקית האמריקאית שמה את העיקר בהתחלה ומבינה מילים כפשוטן, אבל היא פחות בוטה ממה שהמוניטין שלה מרמז. כך פועל הסגנון הזה, וכך אפשר להסתגל אליו.
American communication styleUS business communication stylehow Americans communicate in businessAmerican business communicationlow-context communication United Statesbottom line up front
למה המבנה חשוב יותר מהמבטא
אנשי מקצוע בינלאומיים שעובדים עם אמריקאים מודאגים לעיתים קרובות מדקדוק, מאוצר מילים או ממבטא. מניסיוני, כל אלה חשובים הרבה פחות מהמבנה. הצעה שנכתבה באנגלית לא מושלמת אך מציגה את העיקר כבר במשפט הראשון בדרך כלל מובנת ומקודמת. לעומת זאת, הצעה מלוטשת שמתקדמת בזהירות אל המסקנה עלולה להיקרא כמהססת, או שלא תיקרא עד הסוף.
במאמר זה אני מתאר את המאפיינים העיקריים של סגנון התקשורת העסקי האמריקאי, את המקומות שבהם הוא מתפרש לא נכון לעיתים קרובות, ואת ההתאמות שאני ממליץ עליהן לאנשי מקצוע ולצוותי מכירות מתרבויות אחרות. כמו כל מה שמופיע באתר הזה, מדובר בנטיות ולא בכללים. ארצות הברית היא מדינה גדולה ומגוונת. לעולם הפיננסים בניו יורק, לתעשייה במערב התיכון ולחברות התוכנה בעמק הסיליקון יש משלב משלהם, וגם בתוך כל אחד מהם אנשים שונים זה מזה.
תרבות בהקשר נמוך
נקודת המוצא המועילה ביותר היא עדיין ההבחנה של אדוארד ט. הול בין תקשורת בהקשר גבוה לתקשורת בהקשר נמוך (Hall, 1976). בתרבויות בהקשר גבוה, חלק גדול ממשמעות המסר טמון ביחסים, בנסיבות ובמה שלא נאמר. בתרבויות בהקשר נמוך, מצופה מהדובר להכניס את המשמעות אל המילים עצמן. ארין מאייר, שבספרה The Culture Map ממקמת מדינות על פני סדרה של סולמות, מציבה את ארצות הברית בקצה ההקשר הנמוך של סולם התקשורת שלה (Meyer, 2014; ראו גם את מאמרה של מאייר ב-Harvard Business Review).
הסבר נפוץ למיקום הזה הוא היסטורי. מדינה שנבנתה בידי מהגרים מרקע לשוני ותרבותי מגוון מאוד לא יכלה להישען על הנחות משותפות, ולכן המפורשות הפכה לצורך מעשי. יהיה מקורה אשר יהיה, התוצאה היא תרבות עסקית שבה תקשורת טובה מזוהה בדרך כלל עם תקשורת ברורה, פשוטה ומפורשת, ושבה חזרה וסיכום נחשבים למועילים ולא למתנשאים. הממשל הפדרלי אף עיגן את ההעדפה הזו בחוק: ה-Plain Writing Act משנת 2010 מחייב סוכנויות פדרליות לתקשר עם הציבור בשפה ברורה שקהל היעד יכול להבין ולהשתמש בה (plainlanguage.gov).
עבודת הדוקטורט שלי משנת 2022, שהתבססה על חוויותיהם של שנים-עשר אנשי מכירות טכנולוגיה צפון-אמריקאים בעלי ותק רב שמכרו לקונים מתרבויות אחרות, מצאה שההבדל בין תקשורת ישירה לעקיפה הוא אחד המקורות השכיחים ביותר לחיכוך תרבותי בעל השלכות, לצד אסרטיביות, מרחק כוח ואוניברסליזם (McKinley, 2022, עבודת הדוקטורט). סגנון התקשורת, אם כן, אינו רק עניין של נימוסים. הוא משפיע על השאלה אם עסקה מתקדמת.
השורה התחתונה קודם
המאפיין שמפתיע אנשי מקצוע בינלאומיים יותר מכול הוא סדר המסר. בכתיבה ובדיבור העסקיים בארצות הברית נוטים להציב את המסקנה, ההמלצה או הבקשה בהתחלה, ואת הנימוקים התומכים אחר כך. אנשי מקצוע אמריקאים רבים מכירים את העיקרון בשם BLUF, כלומר "bottom line up front" ("השורה התחתונה בראש"), מוסכמה שמזוהה עם התכתובת הצבאית האמריקאית והתפשטה גם לדואר האלקטרוני בחברות. הספר The Pyramid Principle של ברברה מינטו, שנכתב ליועצים, מלמד את אותו מבנה שבו התשובה באה ראשונה (Minto, 2009).
מאייר מתארת ניגוד קשור בסולם השכנוע שלה. אמריקאים נוטים להעדיף יישום תחילה: הם רוצים לראות מוקדם את המסקנה המעשית ודוגמאות קונקרטיות, ובוחנים את התיאוריה שבבסיס מאוחר יותר אם יש בכך צורך. תרבויות רבות ביבשת אירופה מעדיפות עקרונות תחילה, ובונות את המסגרת המושגית לפני שהן מגיעות למסקנה (Meyer, 2014). אף אחת מהגישות אינה קפדנית יותר מהאחרת. הן פשוט מסדרות את אותו טיעון בסדר שונה.
ההשלכות המעשיות מוחשיות:
- דואר אלקטרוני. ציינו את המטרה בשורת הנושא או במשפט הראשון. "Request: approval of the revised quote by Friday" ("בקשה: אישור הצעת המחיר המעודכנת עד יום שישי") ברור יותר לקורא אמריקאי משלוש פסקאות רקע שאחריהן מופיעה הבקשה.
- מצגות. פתחו בהמלצה ובהחלטה שאתם מבקשים מהקהל לקבל, ורק אחר כך הציגו את הראיות. מנהל בכיר אמריקאי שנאלץ לחכות עד השקופית החמש-עשרה כדי להבין את העיקר עלול להסיק שהמציג אינו בטוח בהצעתו.
- פגישות. כשמבקשים את דעתכם, אמרו קודם את הדעה ואחר כך את הנימוקים. "הייתי ממליץ על אפשרות ב', משתי סיבות" קל יותר לעקוב אחריו מאשר סקירה מאוזנת שמסתיימת בהעדפה זהירה.
ניסוח בטוח, ביקורת מרוככת
אנשי מקצוע אמריקאים נוטים להביע את עמדותיהם בשפה בטוחה. "I recommend" ("אני ממליץ"), "we can deliver" ("אנחנו יכולים לספק") ו-"my view is" ("לדעתי") הם ניסוחים רגילים, לא התרברבות. חוקרי תקשורת הבחינו מזמן שתרבויות בהקשר נמוך מעדיפות מילים נחרצות כמו "absolutely" ("בהחלט") ו-"certainly" ("בוודאי"), ואילו תרבויות בהקשר גבוה משתמשות לעיתים קרובות יותר במילים מסייגות כמו "maybe" ו-"perhaps" ("אולי") (Gudykunst & Ting-Toomey, 1988, כפי שנדון אצל Dumitrescu, 2013). לכן אורח שמסייג כל אמירה מתוך נימוס עלול להיתפס כלא בטוח בעצמו ולא כאדיב.
ועם זאת, לישירות האמריקאית יש גבולות ברורים, ודווקא כאן אורחים רבים מתקנים יותר מדי. מפורש אינו בוטה. אמריקאים מרככים בדרך כלל אי-הסכמה וביקורת בביטויים כמו "I see it a little differently" ("אני רואה את זה קצת אחרת"), "one thing to consider" ("נקודה אחת שכדאי לשקול") או "I'm not sure that will work for us" ("אני לא בטוח שזה יתאים לנו"). מאייר מציינת שאמריקאים מורגלים לעטוף מסרים שליליים במסרים חיוביים (Meyer, 2014), דפוס שאני דן בו במאמר על איך לתת פידבק לאמריקאים. איש מקצוע מתרבות ישירה מאוד, כמו ישראל, שאומר בפגישה בארצות הברית "התוכנית הזו שגויה" עשוי להיות ברור לחלוטין, ובכל זאת לפגוע ביחסים.
לכן התיאור המדויק ביותר של הסגנון האמריקאי הוא מפורש לגבי התוכן ודיפלומטי כלפי אנשים. הבקשה, המועד וההחלטה נאמרים במפורש. ביקורת על אדם מסוים מרוככת, נמסרת בארבע עיניים כשאפשר, וממוקדת בעבודה ולא באדם.
חוסר רשמיות אינו קרבה
מאפיין שלישי הוא חוסר הרשמיות. אמריקאים עוברים במהירות לשמות פרטיים, גם עם מנהלים בכירים, ולעיתים קרובות פונים לממונים עליהם בטון דומה מאוד לזה שבו הם פונים לעמיתים. אורחים רבים מתרבויות היררכיות יותר מפרשים זאת כסימן לקרבה, או כזלזול במעמד. אף אחת מהפרשנויות אינה מדויקת לגמרי. שמות פרטיים וטון ידידותי הם המשלב המקצועי המקובל, לא הוכחה לחברות אישית, וההיררכיה עדיין קיימת בסמכויות ההחלטה ובאחריות גם כשאינה נראית בצורות הפנייה. אותה זהירות נדרשת גם לגבי התלהבות. "This looks great" ("זה נראה מצוין") ו-"let's definitely stay in touch" ("בואו בהחלט נשמור על קשר") יכולים להיות אדיבות כנה שאינה מרמזת על שום התחייבות, בעיה שאני בוחן במאמר על איך אמריקאים אומרים "לא" בעסקים.
מה זה אומר על מכירה לקונים אמריקאים
לצוותי מכירות בינלאומיים, לסגנון האמריקאי יש השלכות מסחריות ישירות. קונים בארצות הברית מצפים בדרך כלל שהמוכר יציג מוקדם את הצעת הערך שלו, יענה על שאלות באופן ישיר ויהיה מפורש לגבי מחיר, לוחות זמנים והצעדים הבאים. תשובה כמו "זה תלוי" שאין אחריה "וזה תלוי בדברים הבאים" נוטה לשחוק את האמון. גם שתיקה אחרי שאלה קשה מתפרשת אחרת. בתרבויות רבות בהקשר גבוה היא מעידה על שיקול דעת, ואילו בפגישה בארצות הברית היא עלולה להתפרש כהתחמקות או כחוסר הכנה.
אני מציע ארבעה הרגלים שעובדים היטב:
- כתבו את המשפט הראשון אחרון. נסחו טיוטה של המסר, ואז העבירו את המסקנה לראשו.
- החליפו הסתייגויות בנימוקים. במקום "אולי נוכל לשקול פיילוט", כתבו "אני ממליץ על פיילוט, כי הוא יאפשר לצוות שלכם לבדוק את האינטגרציה לפני הטמעה מלאה".
- הגדירו במפורש את הצעד הבא. סיימו כל פגישה וכל הודעת דואר במי יעשה מה, ועד מתי.
- ודאו שהבנתם בלי להתנצל. שאלה כמו "רק כדי לוודא שהבנתי: העדיפות היא סקירת האבטחה?" מתקבלת בברכה ואינה נתפסת כחולשה.
כשצפון-אמריקאים מתקשרים בחו"ל
ההתאמה בכיוון ההפוך חשובה לא פחות. אמריקאי שמביא איתו לטוקיו, לריאד או לג'קרטה את ההרגל להתחיל בשורה התחתונה, את הניסוח הבטוח ואת חוסר הרשמיות המהיר עלול להיראות חד או יומרני. המחקר שלי צמח בדיוק מתוך הבעיה הזו: שיטות מכירה צפון-אמריקאיות שעובדות היטב בבית עלולות ליצור קשיים מול קונים מרקע תרבותי אחר. המדור על מכירה בחו"ל עוסק בכיוון הזה, וכלי ההשוואה התרבותית באתר מראה היכן עומדת מדינה אחרת ביחס לארצות הברית מבחינת ישירות וממדים קשורים. למצבים שבהם ההרגלים האלה בולטים במיוחד, ראו את מאמריי על נימוסי פגישות עסקיות בארה"ב ועל מיילים קרים בארה"ב.
מקורות
- Dumitrescu, V. M. (2013). Culture as communication: Communication style across and within cultures. Synergy, 9(1).
- Gudykunst, W. B., & Ting-Toomey, S. (1988). Culture and Interpersonal Communication. Sage.
- Hall, E. T. (1976). Beyond Culture. Anchor Books.
- McKinley, Z. P. (2022). Adapting North American Selling Methods to Cross-Cultural Technology Sales Engagements in the Borderless Global Economy. Liberty University.
- Meyer, E. (2014). Navigating the Cultural Minefield. Harvard Business Review, May 2014.
- Meyer, E. (2014). How to Say "This Is Crap" in Different Cultures. Originally published by Harvard Business Review.
- Meyer, E. (2014). The Culture Map: Breaking Through the Invisible Boundaries of Global Business. PublicAffairs.
- Minto, B. (2009). The Pyramid Principle: Logic in Writing and Thinking (3rd ed.). Financial Times Prentice Hall.
- Plain Language Action and Information Network. Law and requirements: Plain Writing Act of 2010. plainlanguage.gov.
אם הצוות שלכם מתכונן להציג, למכור או לנהל משא ומתן בארצות הברית, ושמתם לב שהמסרים שלכם לא מתקבלים כפי שהתכוונתם, אשמח לבחון איתכם מדוע. קבעו איתי שיחה.
שאלה שהעמוד הזה אינו עונה עליה? אם משהו כאן עורר שאלה על השוק, על הקונים או על הצוות שלכם, אשמח לשמוע אותה. קבעו שיחה איתי
